מדוע קיים פחד כה גדול ממשהו שכואב פחות מטיפול שורש, קצר יותר מניתוח לב פתוח ועל-פי רוב מסתיים במחיאות כפיים?

נכון שלו הייתה לך אפשרות לבחור בין עמידה מול 102 עיניים לטושות לעומת צפייה בשידור חוזר של טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, איש לא היה מאשים אותך אם היית מעדיף את הכורסה בסלון. יש דברים יותר נעימים מאשר לעמוד לפני קהל. אולם כאשר שומעים את סיפורו של יועץ התקשורת האמריקאי, רוג"ר איילס, על גנרל מחיל הים האמריקאי שהפך לנציב אבן בעת ראיון טלוויזיה, מתחילים לתהות מדוע אנשים חרדים כל כך מהופעה בפומבי. אחרי הכל, הגנרל הזה עמד מול תותחים הרבה יותר כבדים.

אחד הגורמים לפחד במה הוא אי-ההבנה הפשוטה של בני אדם ביחס לנאום מוצלח. חשוב על הפעם האחרונה בה התבקשת לשאת הרצאה. מה הייתה המחשבה האחרונה שעלתה בראשך לפני שעלית לדוכן הנואמים? האם היא הייתה (א) "אני מקווה למצוא חן בעיניהם", או (ב) "אני מקווה שהם יבינו מה שאומר ויחשבו שדברי מועילים"? מבחינת הפוטנציאל לפחד במה, יש הבדל עצום בין א" ל-ב".

הרצאה לפני קהל כאשר מחשבה א" בראשך מכניסה אותך לאותה קטגוריה כמו בדרן. אין בכך כל רע אם הקדשת את ילדותך לתרגול נאומים ועשית קריירה מהרצאות לפני אולמות מלאים. אבל אם אתה מנהל טיפוסי שנושא שלוש או ארבע הרצאות חשובות בשנה, רוב הסיכויים שאינך נואם מקצועי ומיומן. ביסוס הצלחתו של הנאום על מידת ההשפעה שתהיה לאישיותך או דבריך על הקהל, מכניסה אותך ללחץ כאילו נאלצת לעמוד ולשיר מול קהל האלפים במופע קיץ בפארק הירקון (והמקום היחיד בו שרת בעבר היה מאחורי וילון המקלחת).

אולם למרות שאתה נואם חובב, רוב הסיכויים שיש לך יתרון בנושא עליו אתה מתכוון לשוחח. מחשבה ב" מסייעת לך להפיק את המקסימום מהרעיון הזה. אתה מומחה לשיווק. הקהל רוצה לדעת יותר על הנושא. אתה תסביר את הנושא הזה לקהל. לפתע, מוקד הבעיה אינו אתה אלא המידע. כאשר אתה ניגש למשימה מנקודת מבט זאת, מתברר לך שבעצם אתה מסביר את הנושא מדי יום לאנשים העובדים עבורך. הסברת הנושא לקהל היושב באולם אינה משימה שונה בהרבה. לכן, בוא נשכח לרגע מקסם אישי ונתמקד בדרכים שיהפכו את נאומך למועיל ביותר עבור הקהל.

לשאול את עצמך את השאלות הנכונות

"אני תמיד מקדישה 30 אחוזים מזמן תכנון הנאום להגדרת הקהל לפניו אני עומדת לדבר," אומרת מרגרט בדרוסיאן, יועצת לנאומים מניו יורק, ומחברת הספר: "Speak Like a Pro". "מהו תחום המומחיות של הקהל? מהו יחסם הנוכחי לכלכלה ולענף בו הם עוסקים? מהם האינטרסים שלהם בנושא עליו אני עומדת לדבר? שאל את עצמך כמה שיותר שאלות על הקהל והדברים המעניינים אותו כרגע."

דברים נוספים שיש לקחת בחשבון הם המיקום והסיבה להימצאותו של הקהל. האם מדובר בישיבה עיסקית, כינוס או חופשה מוכרת לצורכי מס? נסה לאמוד את הלך הרוח של האירוע, ולא, תמצא את עצמך נושא נאום לפני קבוצת אנשים המעונינים יותר בג"קוזי שמציע המלון.

"לאחר שאני יודעת לפני מי אני עומדת לדבר, אני מקדישה 30 אחוזים נוספים מזמן התכנון למחשבה מה אני יכולה לעשות עבור האנשים האלה בנאום אחד," אומרת בדרוסיאן. "מה אני רוצה שהם ילמדו מנאומי, וכיצד אני יכולה להציג את דברי מבלי להעמיס עליהם יותר מדי מידע?"

לדברי בדרוסיאן, אחד החטאים האיומים והשכיחים ביותר בנאומים הוא לתת לקהל יותר מידע ממה שהוא יכול לעכל. "חשוב במיוחד לזכור זאת כאשר נושאים הרצאה בסביבה של ישיבה עיסקית," היא אומרת. "ככלל, מנהלים בכירים מעונינים במידע שהם כבר עיכלו. לא אכפת להם אם תספר להם קצת סיפורים, אבל הם ישמחו מאד אם תוכל לתמצת את המסר שלך במשפט שאפשר להדביק על פגוש המכונית."

אם התבקשת ללמוד נושא מסוים ולהרצות עליו, הרי שכבר הקדשת זמן לניתוח הנושא. הממונים עליך רוצים לשמוע את הדיווח שלך כדי שהם לא יצטרכו לבזבז את זמנם על מציאת העובדות שאתה כבר אספת. אבל אם תדרוש מהם להקשיב לכל פרט במקום להתמקד במסקנותיך, התוצאה היא שבזבזת את זמנם.

"בנאומים ככלל, ובישיבות בפרט, כדאי ללמוד מיומני החדשות בטלוויזיה," אומרת בדרוסיאן. "הם מציגים את המידע בו אנשים מעונינים, מנפים את החומר הלא-רלוונטי ואורזים את כל השאר בחתיכות קטנות ונוחות שאינן ארוכות ממשך הריכוז של הצופה."

 ארגון המחשבות

כפי שהבחנת בודאי, 60 אחוזים מזמן הכנת הנאום הוקדשו למחשבות שאינן קשורות לראשי הפרקים של הנאום. וכך זה צריך להיות. אם אינך מכיר את הקהל ואינך מבין מה אתה עומד לתת לו, נאומך לא יהיה שימושי. וכאשר הנאום אינו שימושי, איך לך ברירה אלא לקוות שאישיותך המבריקה וחיוכך הכובש יוציאו אותך מהבוץ.

"כאשר אני מגיעה לשלב הכנת ראשי הפרקים וארגון ההרצאה, אני אוהבת להשתמש בטכניקה הקרויה מיפוי-מוח," אומרת הנואמת המקצועית ויועצת פיתוח הקריירה הניו יורקית, אדל גרינפילד. "אתה מתחיל בציור מעגל במרכז גיליון נייר וכתיבת הרעיון המרכזי במעגל הזה. לדוגמה, אתה יכול לכתוב "מוצרים חדשים לחיפוי רצפות". ואז אתה מצייר קו לכיוון הפינה הימנית העליונה של הגיליון ומעגל נוסף בו תכתוב למשל, "מחקר ופיתוח". מהמעגל הזה יכולים להסתעף עוד שלושה קווים נוספים המובילים לשלושה עיגולים שהינם נושאים הקשורים למחקר ופיתוח.

"לאחר שסיימת עם פרק המו"פ, אתה חושב על נושא שונה לגמרי ומצייר אותו לכיוון הפינה השמאלית העליונה של הגיליון, נניח מעגל שכותרתו "שיווק". מהעיגול הזה יצא קו נוסף שיקבל את התווית "אריזה". לאחר שתגמור את תהליך המיפוי, יהיו לך 20 עד 30 עיגולים על הנייר וקווים אשר לא רק מתארים את ההתקדמות הליניארית אלא גם את הקשרים בין הנושאים השונים. למשל, ממעגל המו"פ אתה מוציא מעגל הנקרא "עמידותם המוכחת של מוצרים לחיפוי רצפות". המשפט הזה יכול גם להיות שורת מלל בפרסומת למוצר. לפיכך, ניתן לצייר קו ממעגל זה למעגל "פרסום" הקשור גם למעגל "שיווק".

"היתרון בשיטה זאת הוא האפשרות לפזר את הרעיונות באופן מסודר למחצה מבלי להיות קווי מדי," אומרת גרינפילד. "המוח אינו חושב בצורה של רשימות מסודרות. הוא קופץ קדימה ואחורה בין נושאים. מיפוי מוח מעניק למוחך את החופש לעשות זאת, בעוד שהכנה מסורתית של ראשי פרקים אוכפת אותך לחשוב בסדר נוקשה מהתחלה עד הסוף."

לאחר שסיימת את תהליך המיפוי, התבונן בתוצאה וערוך שינויים. אילו נושאים זורמים לנושאים אחרים לאורך הקווים המחברים? מהי חשיבותו היחסית של כל מעגל עבור הקהל? יתכן שניתן לנפות חלק מהנושאים. אילו רעיונות חופפים זה את זה? לאחר שענית על שאלות אלו, ראשי הפרקים וסדר הנאום נכנסים למקומם ללא מאמץ.

דבר נוסף שעליך לקחת בחשבון הוא שמשך הריכוז של בני אדם נע בין 3 ל7-  דקות. ארגן את נאומך כך שהשיאים הטבעיים של הנאום יחפפו את רמות העניין של הקהל. אל תתייחס לנאום כאל יחידה אחת גדולה אלא כאל מספר נאומים קטנים ומשולבים.

לאחר שהנאום מסודר, החלט מהם החלקים בנאום שיפיקו תועלת מהדגשה נוספת בעזרת חלוקת חומר כתוב או דפים. "אנשים אוהבים לקבל חומר כתוב עליו הם יכולים לרשום הערות ולקחת הביתה," אומרת גרינפילד. "כאשר הם רואים את החומר ולא רק שומעים אותו, המידע מכפיל את יעילותו."

 חזרות

10 האחוזים שנותרו לזמן תכנון הנאום מוקדשים לחזרות. בנקודה זאת אתה מתחיל לתהות מה קרה לשלב "הכתיבה המעשית של הנאום בדרך שתגרום לי להיראות מבריק". למעשה, אינך צריך לכתוב את הנאום מילה במילה. אתה אמור לשוחח עם הקהל, לא לדקלם.

"בשיחה רגילה, המידע המועבר למאזין הוא יותר מהמלים שיוצאות מהפה," מסביר ד"ר מייקל מוטלי, יועץ תקשורת ויושב ראש מחלקת הרטוריקה והתקשורת באוניברסיטת קליפורניה. "ההפסקות, גיוון הקול והבעות הפנים מוסיפים עושר, משמעות ומידע נוספים למה שאנו אומרים. האדם שלומד בעל פה את הנאום שולל מעצמו את כל היתרונות הטבעיים האלה."

כאשר אתה עורך חזרות, אל תדמיין את עצמך פונה אל ההמונים. העמד פנים שאתה משוחח עם ידיד. הטוב ביותר הוא לבקש מידיד לשבת מולך ולנסות עליו את הנאום. "אבל אל תושיב אותו ותאמר "אני רוצה שתקשיב לנאום" ואז תתחיל לדבר," אומר ד"ר מוטלי. "אמור, "בוא אספר לך על מה אני מתכוון לדבר בנאומי. אני אתחיל ב... ואז אעבור ל..." שוחח עם ידידך על תוכן הנאום מבלי לנאום. במלים אחרות, הפוך את הנאום לשיחה."

כדאי גם לשכוח את העצה הישנה של תרגול לפני הראי. "הבעיה עם תרגול לפני ראי היא שכאשר אתה מדבר ומנסה להעריך את הנאום באותו זמן, אתה עושה שני דברים, ואף אחד מהם אינו נעשה ביעילות," מציינת בדרוסיאן. "אני מעדיפה להשתמש ברשמקול. לאחר שתיים או שלוש הקלטות, אני בדרך כלל מרוצה מהתוצאה. ואז אני מקשיבה להקלטה עוד כעשר פעמים במכונית או במטוס. זהו תרגול נהדר, משום שכאשר אני נושאת את הנאום לפני הקהל, אני מרגישה שכבר עשיתי זאת המון פעמים."

בשלב החזרות כדאי גם לוודא שההערות שרשמת לעצמך הן שימושיות. הדבר החשוב שיש לזכור הוא שכאשר תשתמש בהערות במהלך הנאום, אתה תיתפס לבהלה. לכן, הקפד שהערותיך יהיו קלות לקריאה. זה אומר שעליך לכתוב אותן בעט שחור ובולט ולהקפיד על רווח גדול בין השורות. כך תימנע מאפקט ספר הטלפונים הגורם לך לחייג שלוש ספרות, לחפש שוב בעמוד אחר ארבע הספרות הבאות, ולא למצוא את השורה שנעלמה בינתיים בין כל האותיות הקטנות. דרך טובה נוספת היא שימוש בכרטיסיות. הפוך אותן במקביל לנשיאת הנאום ולא תלך לאיבוד.

לסיכום, המחשבה על נשיאת נאום ללא מסמך כתוב מילה במילה עשויה להפחיד אותך. אבל זכור דבר אחד: לולא ידעת יותר על הנושא ממה שהקהל יודע, לא היו מזמינים אותך לדבר.

 פחד במה: "לדבר? אני בקושי מסוגל לנשום!"

נתחיל עם החדשות הרעות. רוב הנואמים (אפילו המנוסים ביותר) חווים שני שלבים של התרוממות נפשית וגופנית בכל פעם שהם נושאים הרצאה. השלב הראשון מתחיל מספר דקות לפני הנאום. מקצב פעימה רגיל של 70 פעימות לדקה במצב ישיבה, הלב מגביר את מהירות הפעימה עד ל140- פעימות לדקה. ואז, כאשר אתה מתחיל לשאת את הנאום, אתה נתפס במה שד"ר מוטלי מכנה "גל עימות". זהו שלב מלחיץ במיוחד בו קצב פעימות הלב יכול להגיע ל190- פעימות לדקה.

מבוהל? הנה מגיעות החדשות הטובות. "גל העימות" נמשך בדרך כלל רק כ30- שניות. "אפילו אצל הנואמים העצבניים ביותר שלב החרדה ופחד הבמה הולך ודועך," אומר ד"ר מוטלי. "אין זה אומר שהוא חולף לגמרי, אבל עם כל דקה שחולפת, הפחד מצטמצם והולך."

מאחר ואתה יודע ש30- השניות הראשונות יהיו קשות במיוחד, לא יזיק לחזור על החלק הראשון של הנאום. "תכנן את מה שאתה עומד לומר ב30- עד 60 השניות הראשונות," אומר רוג"ר איילס מחבר הספר: "אתה המסר", והאיש אשר ניהל את מסע אמצעי התקשורת של הנשיא האמריקאי, בוש. "אם אתה חייב לכתוב את החלק הזה מילה במילה, עשה זאת." אבל ככלל, התרופה הטובה ביותר למקרה של "גל עימות" היא להזכיר לעצמך שהוא יסתיים במהרה. פשוט אמור לעצמך שאתה לא תרגיש כך ביתרת הנאום.

ועוד חדשות טובות. מחקרים הראו שקהלים בלתי מנוסים (כלומר, המורכבים מאנשים שאינם יודעים לזהות פחד במה), הם שופטים גרועים של עצבנותו של הנואם. זאת ועוד, קהלים מנוסים בזיהוי פחד במה אשר התבקשו להיות ערניים לאותות עצבנות אצל הנואם, לא זיהו את הסימנים האלה הרבה יותר טוב מקהלים בלתי-מנוסים. שתי הקבוצות דירגו את הנואם כהרבה יותר רגוע ממה שהוא היה באמת.

"ניסיוני כיועץ הביא אותי במגע עם הרבה מנהלים שלא היו מוטרדים מנשיאת נאומים עד לאחרונה," אומר ד"ר מוטלי. "מה שקרה הוא שכיום הם חוששים שפחד הבמה יהיה ניכר לעין וינפץ את התדמית של מנהל בטוח והחלטי." אולם הידיעה שרק מעט אנשים מסוגלים לזהות עצבנות תרגיע את חששותיך לשמירת תדמית הרמבו של חדר הישיבות.

"כדי להרגיע את עצמך, שאל ידיד טוב לאחר הישיבה מה דעתו על נאומך," מציע ד"ר מוטלי. "נקודת המפנה שלי בהתגברות על פחד במה הייתה כאשר אנשים חזרו וסיפרו לי עד כמה רגוע הייתי. בסופו של דבר קלטתי שאינני צריך לדאוג. אפילו כאשר הייתי עצבני, הם לא הבחינו בכך!"

 מה לעשות 10 דקות לפני העלייה לבמה

פיך יבש כמו מדבר סהרה ופרפרים מרקדים בבטנך. להלן מספר דרכים כיצד להפוך למכונת נאומים יעילה ורגועה.

1. התערב בקהל ומצא לעצמך ידידים. "ראשית כל, זה מסיט את דעתך מעצבנותך," אומרת היועצת גרינפילד. "אבל בנוסף, כאשר תקום לדבר, הקהל לא יהיה עוד אולם מלא זרים. זה מה שהפסיכולוג האמריקאי, ליאו באסקליה, מכנה עיניים ידידותיות אליהן אתה מדבר תוך השגת איזון הבמה שלך."

2. נשום. מתוך תקווה שאתה עושה זאת ממילא, הקדש קצת תשומת לב לנשימתך. "נשום מהסרעפת ולא מחלקו העליון של החזה," מציעה גרינפילד. "כאשר אתה שואף את האוויר, החלק התחתון של הצלעות והבטן צריך להתרחב. "אמור "רי" כאשר אתה שואף ו"לקס" כאשר אתה נושף. קצב נשימתך יואט באופן טבעי.

3. כווץ והרפה את השרירים סביב החזה והכתפיים. "עשה זאת מספר פעמים ותתחיל להרגיש רפיון גופני," אומרת גרינפילד. "כווץ את השרירים, החזק אהההההה... ושחרר. אולם תרגיל זה אינו מומלץ לאנשים הסובלים מיתר לחץ דם או מבעיות לב."

 כמה אמצעים שכדאי לזכור בעת הנאום

בנוגע לשיפוט שלך: "נשאתי נאום לפני קהל לפני זמן מה," נזכרת גרינפילד, "ולמרות שאמרתי דברים מצחיקים, לא הצלחתי להשפיע עליהם. הם לא היו מוכנים אפילו להוציא חיוך. במקרה הטוב ביותר הם נותרו אדיבים. למרות שהם הקשיבו בצייתנות, הם נראו כמו תלמידים ולא כמו קהל מעונין. יצאתי מגדרי כדי להוציא מהם תגובה. אבל אחרי ההרצאה, התגובות שהם רשמו על כרטיסי ההערכה היו מהטובות ביותר שקיבלתי אי פעם. הם אפילו כתבו ששיניתי את חייהם."

הלקח מהסיפור הזה הוא שאינך קורא מחשבות. אל תנסה לשפוט את הצלחת נאומך לפי תגובת הקהל משום שהמסקנה המוטעית אליה אתה עשוי להגיע תעשה לך שירות דוב. כל עוד האנשים בקהל אינם מחזיקים בידיהם מוצרי מזון בשלים מדי (ומתכוננים לזרוק אותם עליך), אין לך מה לדאוג.

בנוגע למחוות: דבר נוסף שלא צריך להטרידך הוא מחוותיך. "אנו משתמשים בידינו באופן טבעי, ואם תישא את הרצאתך בסגנון שיחתי, אתה תשתמש בהן באופן טבעי גם על כן הנואמים," אומר ד"ר מוטלי. "הבעיה מתעוררת כאשר אנשים קמים כדי לשאת נאום ועושים מאמץ מכוון להכניס חיים לנאום בעזרת תנועות ידיים. זה גורם למודעות עצמית ומוציא אותם מקצב הדיבור הטבעי."

למרות שאינך צריך להיות מוטרד מהשימוש בידיים, דאג שהן יהיו פנויות. זה אומר להרפות את אחיזתך בדוכן ולא לקמט את רשימותיך.

בנוגע לקול: "ככלל, גברים נוטים לסבול ממה שנקרא "שפתיים עצלות", בעוד שנשים מדברות בקול קצת יותר מדי גבוה," מציינת מרגרט בדרוסיאן. "כל אחד מסוגל להוריד את קולו בדרגה אחת, אבל הבעיה היא לוודא שהקול לא יעלה שנית לגבהים לא נעימים לאוזן. כאשר ניסיתי להרגיל את עצמי לדבר בקול נמוך יותר, הדבקתי פתקים דביקים על הקירות סביבי בגובה העיניים. בכל פעם שעיני נתקלו בפתקים הדביקים על הקיר, הזכרתי לעצמי להוריד את הקול. לאחר תזכורות ותרגול, הצלחתי לשמור ללא מאמץ על גובה הקול הרצוי."

"שפתיים עצלות" הן בעיה קצת יותר קשה. באופן טיפוסי, גברים אינם מנצלים את כושר התנועה של השפתיים כדי להגות מלים באופן ברור. "הדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה היא לתרגל מול ראי," מציעה בדרוסיאן. "הגה ברור ועשה תנועות שפתיים מוגזמות. ואז תן להן לחזור למצב הרגיל עם תנועה מוגדלת במקצת של הפה בלבד. הנקודה היא שאם רק תפתח את פיך קצת יותר מהרגיל בזמן שאתה מדבר, כבר עשית דרך ארוכה לשיפור ההגייה."

 איך להתיידד עם המיקרופון

יש לך נאום שהיה מבייש את ווינסטון צ"רצ"יל, מרק אנתוני ומנחם בגין. אתה רגוע, בטוח בעצמך ולבוש בהידור. אבל יש דבר אחד שעלול להטביע את נאומך מהר יותר מספינת טילים חדישה. וזהו הדבר הנועץ בך מבט ישיר: המיקרופון.

זאת לא אשמתך. רוב האנשים אינם מדברים עם בני משפחתם וידידיהם באמצעות מיקרופון. לכן, אינך אמור להיות רגיל לשימוש במכשיר זה. אולם לדברי היועץ האמריקאי, טום מק"מנוס, מחבר הספר: "המיקרופון הידידותי", העצות הבאות ימנעו ממך לעשות את השגיאות החמורות ביותר במערכת הכריזה.

* כדי לבדוק את המיקרופון, הקש עליו קלות באצבעך. אל תנשוף לתוכו.

* דבר ישר לתוך המיקרופון ממרחק של 10 - 15 ס"מ. רוב המיקרופונים לא יקלטו את קולך היטב אם תדבר מתחת, מעל או מצידי המכשיר.

* אל תחזיק את המיקרופון בידך אם הוא אינו מיועד לאחיזה ביד.

* התאם את גובה המיקרופון לסנטימטרים ספורים מתחת לסנטרך.

* אל תתקרב מדי למיקרופון משום שזה יגרום לקולות נפצוציים כאשר תבטא "פ" ולרחש כאשר תבטא את האות "ס". אם הבחנת שאתה נוטה להדגיש את הצלילים האלה בדיבור רגיל, כסה את המיקרופון בכיסוי דק מחומר מוקצף לפני שאתה משתמש בו.