יום אחד אמר לי בן זוגי "הערב אסע עם נמרוד, אשמע על הוומה שלו וגמרנו". מיד ביקשתי להצטרף בלי לדעת לתוך מה אני נכנסת, מה זה ש.ר.ש ועוד {.אני נשאבתי פנימה בשמחה.}

נסענו לחדרה, פגשתי חבורת אנשים נחמדים צפיתי במצגת מדהימה. פתאום הסתבר לי כי המזון שאני אוכלת, בין במכוון ובין בנישנוש, כלל אינו מספק את כל צרכי הבריאות שלי וכי אם בתכניותי לחיות חיים ארוכים, ולא להיות בו זמנית ונטל על משפחתי הקרובה, צריך
לשנות כיוון ולתכנן התזונה. 

עם הדוגמית של הוומה שטעמתי ספרתי כבשים חצי לילה ונכבשתי לגמרי... 
משקה הבוקר שלי מחולק כעת ל-2 פעמים: 
ב-06.00 אחרי כוס מים ופרוסת-לחם כוסית ראשונה 
ובשעה 14.00 מיד עם סיום העבודה אנו [אני והמשקה] נפגשים בשנית.

[מתחילת שתיית וומה חלה התדרדרות במאזן הקפה היומי שלי, שגם כך לא היה גבוה, וגם הרעב הראשוני שלי בבוקר אינו מטריד כבעבר].

ספונטניות לפעמים, מביאה לתוצאות מדהימות.