הייתי הולכת לשכב במיטה כשהייתי חולה במקום להעמיד פנים שהעולם יתמוטט אם לא אהיה זמינה במשך יום אחד.
הייתי מדליקה את הנר הוורוד בצורת ורד ומניחה לו לבעור עד הסוף במקום שיימס בארון.
הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר.
הייתי מזמינה חברים לארוחה אפילו אם השטיח מוכתם או הספה דהויה.
הייתי אוכלת פופקורן בחדר האורחים הטוב ודואגת הרבה פחות בנוגע לליכלוך כאשר מישהו היה רוצה להדליק את האש באח.
הייתי מרשה לעצמי את הזמן להקשיב לסבא שלי מברבר על נעוריו.
הייתי שותפה למידה רבה יותר מהאחריות שבעלי נושא על כתפיו.
לעולם לא הייתי מתעקשת שיסגרו את החלון במכונית ביום קיץ חם בגלל שזה עתה חזרתי מהמספרה.
הייתי יושבת על הדשא למרות שהוא מכתים את מכנסיי.
הייתי בוכה פחות בזמן שאני צופה בטלוויזיה ויותר בזמן שאני צופה בחיים.
לעולם לא הייתי קונה דבר רק בגלל שהוא פרקטי או אמור להחזיק מעמד לתמיד.
במקום לרצות שההריון ייגמר כבר, הייתי נוצרת בליבי כל רגע ומבינה שהפלא שגדל בתוכי הוא הסיכוי היחידי שיהיה לי בחיים לסייע לאל לעשות ניסים.
כשהילדים שלי היו מתפרצים בסערה ומנשקים אותי, לעולם לא הייתי אומרת, אחר כך. עכשיו לכו לרחוץ ידיים שנוכל כבר לגמור עם ארוחת הערב. היו יותר אני אוהבת אתכם, יותר אני מצטערת.
אך מעל לכל, לו היו נותנים לי עוד סיבוב בחיים, הייתי תופסת כל רגע ומביטה בו ורואה אותו באמת. חיה אותו ולא מחזירה אותו בחזרה לעולם.
תפסיקו להזיע בגלל העניינים הקטנים.
אל תדאגו מי לא אוהב אתכם, למי יש יותר או מי עושה מה, במקום, בואו נוקיר את מערכות-היחסים שיש לנו עם אלו שכן אוהבים אותנו.
בואו נחשוב על מה שהאל ברך אותנו בו, ומה אנחנו עושים בכל יום כדי לקדם את עצמנו מבחינה מנטלית, פיזית ורגשית. אני מקווה שיהיה לכם יום מבורך.